הוצאות אירועים לעובדים

לעניין מע"מ:
בסעיף 1 לחוק הוגדר מס תשומות כדלהלן: "מס הערך המוסף שהוטל על מכירת נכסים לעוסק, על יבוא נכסים בידי עוסק או על מתן שירותים לעוסק, הכל לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו".
דהיינו, כדי שיהיה לנו "מס תשומות" שנוכל לדון אם מותר הוא בקיזוז אם לאו, התנאי לכך הוא שמס התשומות הוצא "…הכל לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו".
בדומה למס הכנסה, כשאסור לנכות מההכנסה הוצאה "מעורבת" (הוצאה שלא יצאה כולה בייצור הכנסה), כך גם במע"מ. צריך שהתשומה תצא כולה לצורכי העסק או לשימוש בעסק. נדגיש שייתכן מצב שבו יהיה לנו "מס תשומות" כהגדרתו בחוק אולם לא נוכל לקזז את מס התשומות – כלומר, קיים מס תשומות ששימש לצורכי העסק בלבד ואף על פי כן הקיזוז לא יותר בשל תקנה 15א לתקנות שאוסרת בניכוי.
בפס"ד שמן ניתנה פרשנות לפיה למושג "לצורכי עסקו" יש לתת משמעות ליברלית, כך שהם יכללו כל הוצאה לשם קידום המפעל של העוסק.

עסקה חייבת
סעיף 41 לחוק קובע, כדלהלן : "אין לנכות מס תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס". נדגיש כי לפי הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 41 לחוק, אין צורך להקבלה מוחלטת בין התשומות לבין העסקה החייבת. כך לדוגמה נקבע בהלכת דנות.
תקנה 15א
מכוח סעיף 38(ב) לחוק הותקנה תקנה 15א לתקנות. התקנה קובעת שגם אם עומדים בהגדרת "מס תשומות" ובהוראות סעיפים 38 ו-41 לחוק, עדיין אסור לקזז את התשומות.
התקנה מגדירה מהי "תשומה בשל עובד". בהמשך קובעת התקנה אפשרות לבצע קיזוז תשומות רק אם התשומה בשל העובד נמכרה לעובד. התקנה קובעת ש"תשומה בשל עובד" היא נכס או שירות כגון ארוחה, דיור, מתנה או בידור, המיועדים להנאתם, לתועלתם, לרווחתם או לטובתם של העובד או של בני משפחתו.
מהות התקנת התקנה היא למנוע מצב שבו אדם שאינו עוסק ישלם פחות על רכישה אישית. למשל, אם אדם פרטי היה רוצה לקנות מעוסק נכס לתועלתו האישית, אזי האדם הפרטי היה משלם את המחיר בתוספת מע"מ ללא יכולת לקזז את המע"מ. כעת העוסק רוכש במקומו את התשומה ומקזז מע"מ. אוצר המדינה נפגע בגובה המע"מ. לשם כך הותקנה התקנה והיא מונעת אפשרות של קיזוז המע"מ אצל העוסק במקרה שבו לא נמכרה התשומה לאדם הפרטי. מדובר בתשומה להנאתו, לתועלתו, לרווחתו ולטובתו של האדם הפרטי.
ניתן ללמוד מכך שכאשר מדובר בתשומה מעורבת, שהיא לטובת העובד והמעביד גם יחד, והמעביד הוא הנהנה העיקרי, התקנה לא אמורה לחול. הדבר נאמר בפסיקה וגם מע"מ מסכים לגישה זו. בהוראת תאמ"ו 66.712 נקבע לעניין שירותי רווחה לעובדים כדלהלן "ההבחנה העיקרית היא אם עיקר התועלת היא לטובת העובד או לטובת המעביד".
תשומת לבכם לכך שלעמדת בית המשפט פירוש התקנה אינו תשלום מס עסקאות תמורת קיזוז תשומות. אם מוכנים לוותר על התשומות אין חובה לחייב בעסקאות. הפירוש הנכון לדעת בית המשפט הוא שבגין המכר יש חיוב של טובת ההנאה או השירות לעובד, וחובה לשלם מס עסקאות במקרה זה, גם אם לא קוזז מס תשומות. כך נקבע גם בהלכת יצחק גרוס. נדגיש שהוראת תאמ"ו 66.712.2 חולקת על הנקבע בהלכת גרוס וקובעת שניתן לא לקזז תשומות ולא לשלם מס עסקאות.

סיכום ביניים
כדי שיותר לקזז מס תשומות בגין טובות הנאה לעובד, יש לבחון אם אכן יש כאן "מס תשומות" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. האם החשבונית עומדת בכללי סעיף 38 לחוק? האם התועלת העיקרית היא למעביד? היה ועמדנו בתנאים הטכניים ועיקר התועלת הוא למעביד, יכול המעביד לקזז מס תשומות אם אין הוראה ספציפית אחרת שאוסרת את הקיזוז. כעת ננסה לבחון אם יש הוראה אחרת שאוסרת את הקיזוז.

הוראות תאמ"ו
טיולים מאורגנים ומופעי בידור – הוראת 66.712.4(ג) אוסרת בניכוי. ואולם, ניתן להתווכח עם הוראה זו ולטעון שמדובר (היה והדבר אכן כך) בתועלת המעביד יותר משמדובר בתועלת העובד, משום שהעובד עובר הדרכות בכנס. אם כך, המעביד יכול לקזז מס תשומות שהרי תועלתו גוברת על תועלת העובד.
הסעות לעובדים – יותר קיזוז מס תשומות בכפוף לתנאים הבאים:

  • ההסעה אורגנה ומומנה על ידי המעביד.
  • ההסעה הכרחית בשל תנאי העבודה ומיקום מקום העבודה.
  • הסעה נחשבת להכרחית בהתקיים אחד מאלה:
    – אין שירות תחבורה תדיר וסדיר מבית העובד למקום העבודה.
    – מקום העבודה מרוחק מבית העובד והנסיעה למקום העבודה מצריכה יותר משני אוטובוסים, או שהנסיעה בקו אחד היא למרחק הגדול מ-15 ק"מ.
    – שעות העבודה או שעת סיום העבודה הן בשעות שבהן אין אפשרות לנסוע בתחבורה הציבורית. תנאי עבודה מיוחדים מכתיבים הסעת העובדים במרוכז על ידי המעביד.
    – הסעה אינה מבוצעת ברכב שקיימת לגביו הגבלה בהכרה בהוצאות רכב על פי רשות המסים (מס הכנסה.

טיולים מאורגנים ומופעי בידור
הדבר היחיד שיותר בניכוי ללא מכירתו לעובד הוא השתתפות העובד ביום הדרכה, אם העובד השתתף באופן מלא בהדרכה. במקרה כזה יותר קיזוז התשומות אף בגין האירוח במלון.

כיבוד
כיבוד בסיסי (קופה קטנה) – נקבע בתאמ"ו 66.713.2(ב) שיותר בניכוי. הכוונה לכיבוד בסיסי כמו מים, תה וקפה. כיבוד אחר אסור בניכוי.

לעניין מס הכנסה /ביטוח לאומי
מה דינו של אירוע גיבוש שעורך ומממן המעביד האם הוא מהווה "טובת הנאה" ולפיכך הינו בגדר "הכנסת עבודה" המחייבת בתשלום דמי ביטוח ? או שהוא פטור ממס ?
ביום 25.5.2014 בב"ל 30052-07-12 דה נשון טרפי ק בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו כי אין מקום לחייב את החברה בדמי ביטוח לאומי בגין אירועי גיבוש לעובדים שנעשו על חשבון החברה.
טרפיק מעסיקה כ- 250 עובדים. מדי שנה מארגנת טרפיק אירוע גיבוש לעובדיה, ללא בני משפחתם, הכולל לינה וארוחת ערב באחד מבתי המלון בארץ, וכן פעילויות חברתיות שונות. בנוסף לכך, מדי שנה מארגנת טרפיק "אירוע חברה" המיועד לעובדיה בלבד. אירוע החברה כולל ארוחת ערב ותקליטן, וכן נאומים קצרים של מנהלים בכירים בה.
טרפיק לא זקפה שווי לעובדיה במשכורתם, בגין פעילויות הגיבוש, ובהתאם לא שילמה דמי ביטוח לאומי בגינן.
ב"כ המוסד לביטוח לאומי טען, כי האירועים שערכה טרפיק הינם טובת הנאה לעובד, ומשכך מהווים הכנסה מעבודה לכל דבר ועניין על פי סעיף 2 (2) לפקודת מס הכנסה. לכן חייבת ההכנסה מאירועי הגיבוש בדמי ביטוח מלאים לפי סעיף 344(א) לחוק הביטוח הלאומי.
בית הדין פנה לפסק הדין בע"א 3501/05 פקיד שומה ירושלים 1 נגד בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ, (ניתן ביום: 28.11.07), אשר דן במשמעות ההטבה שניתנה לעובד. בפסק דין זה נקבע, כי "יש לבחון את ההטבה דנא בשני מבחנים באורח מצטבר, כפי שהשתרש בבתי המשפט המחוזיים: ראשית, האם טבע התפקיד שממלא העובד מצריך אותו להיזקק להנאה בה מדובר, כלומר האם הנאה זו חיונית למילויי תפקידו של העובד. שנית, האם גורמת ההטבה לעובד להנאה ניכרת".
עוד נקבע בפס"ד בנק יהב, כי הן מבחן "נוחות המעביד" והן מבחן "הנאת העובד" אינם נבדקים במשקפי המעביד כי אם במשקפיים "אובייקטיביים". לאחרונה קבע בית הדין לעבודה בעניין פרויליך, כי חופשות שנתיות בחו"ל שארגן ומימן המעביד לעובדיו, חרגו מגדרי "נוחות המעביד" – הגם שבוודאי הפיק מהם גם המעביד יתרון כלשהו, שכן הם אינם עומדים במבחן החיוניות לצורך ביצוע התפקיד ומנגד, לעובדים ניתנה "טובת הנאה" שהיה בה ממש (ב"ל (ת"א) פרויליך נ' פרחי חברת עורכי דין נ' המל"ל, ניתן ביום 15.11.12).
אולם, טרפיק עורכת את אירועי הגיבוש רק בישראל; אירועי הגיבוש נערכים אך ורק במהלך השבוע, על חשבון ימי עבודה. ימי הגיבוש נחשבו כימי עבודה לכל דבר ועניין – העובדים מקבלים משכורת בעבור השתתפותם בימי הגיבוש וכך גם ההתייחסות מן ההיבט הביטוחי. לעובדי טרפיק אין כל אפשרות להזמין לאירועים אלה את בני משפחתם. טרפיק מממנת את מלוא העלויות; טרפיק שוכרת לצורך ארגון והכנת ימי הגיבוש חברה ייעודית המתמחה בכך.
עוד עולה כי טרפיק מחייבת את עובדיה להגיע לימי הגיבוש. עובד שנעדר צריך לספק הסבר סביר, ומנוכה לו יום חופש עקב היעדרות מיום עבודה. טרפיק היא שקובעת לעובדים את סדרי ישיבתם באוטובוסים בהתאם לצרכי הגיבוש שלה והיא הקובעת את הרכב העובדים עת מתחלקים לקבוצות בפעילויות השונות. העובדים לנים שלושה בחדר אחד ולאורך ימי הגיבוש (פרט למספר שעות מנוחה בודדות) מתקיימת פעילות גיבוש לכל עובדי החברה, ואין לעובדים זמן חופשי לעצמם.
לאור הנסיבות האלו הגיע בית הדין למסקנה, כי אין העובדים מפיקים "טובת הנאה ניכרת" מאותם אירועים. עובדי טרפיק באים מרקעים שונים וכשליש מהם מקורם אינו בישראל, דהיינו מדובר בציבור מאוד הטרוגני של עובדים. הממשק בין המחלקות השונות כמו גם ההרכב ההטרוגני של עובדי התובעת הם אלה שלטענת טרפיק מחייבים את ההשקעה בגיבושם של העובדים.
בית הדין הגיע למסקנה, נוכח חשיבות הגיבוש של העובדים לתפקודה היעיל של טרפיק ובשילוב הנתונים שהובאו לעיל באשר לאופן התנהלות אירועי הגיבוש ומתכונתם עולה כי טרפיק היא הנהנית העיקרית מאירועים אלו ואילו ההנאה הנגרמת לעובדים אגב ההטבה היא מוגבלת ולא ניכרת.
בית הדין מציין, כי מסקנתו דלעיל, עולה בקנה אחד עם הלך הרוח בפסיקת בתי הדין, בסוגיות של תאונת עבודה, פסיקה אשר הכירה באירועים שיוזם המעביד שמטרתם גיבוש חברתי כ"פעולה נלווית לעבודה" באשר הם חלק אינטגרלי מחיי העבודה ואף חיוניים לעבודה.
בעב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המל"ל: "אף אירוע נופש לשימוש מקיים המעביד, או אירוע שהדגש בו מושם על גיבוש חברתי של העובדים. זאת, מבלי שיהיה לאירוע גוון של השתלמות או מבלי שבמארג הפעילויות המוצעות לעובדים יכללו הרצאות שיש בהן כדי להשליך על קידומו של העובד בעבודתו, באופן ישיר או עקיף".
לפיכך נקבע כי אין מקום לחייב את התובעת בדמי ביטוח לאומי בגין אותם אירועי גיבוש ואין לכלול את הוצאות אירועי הגיבוש בסכומים המהווים בסיס לחישוב דמי הביטוח שעל התובעת לשלם עבור עובדיה.

כתוב/כתבי תגובה